לאט,
דמותך כבר פחות נזכרת
וגם - רגש המגע
הפך לעמום
ואני עוד מתגעגעת
ולא יודעת אפילו למה
נכספת למה שלא יהיה
כשהעבר מפלח בי את זיכרונותיי,
את כמיהתי, אז,
בימים ההם.

אבל היום, הזמנים חולפים
ואתה כבר לא סופר איתי
את המחוגים הרצים.

אני כל ערב,
מנשירה אותך מלבי
עלה, עלה,
גבעול, גבעול,
מקבלת על עצמי
את העירום הקודר
הרטוב מגשם
- ודמעות,

ומחכה לעונה חדשה של פריחות.


(כ"ה כסליו התשס"ח 04/12/2007)