תמצא אותי, באור השמש או בין הצללים,
מחכה ומתבוננת על כל האחרים,
מפנה לך את הגב שלא תראה,
את הדמעה הקרה שעל הקצה.

תמצא אותי, בוכה בין הימים ובשעות הדמדומים,
מקשיבה לשקט שמרעיש מבפנים.
מביטה בעיניים שבמראה ורואה רק חלל,
מתרחקת מהמבואה והמבט כבר לא נראה כל כך אומלל.

תמצא אותי, מחייכת לעצמי וחושבת,
אולי מחר יהיה קצת אחרת.
מנסה לשכוח או לפחות להסוואת היטב,
בעודי מדמיינת שהכאב הוא חולף.

ואתה,
אתה יודע,
שאם רק תחפש,
תמצא אותי.