אתה יוצא לעבודה, משתדל לקום מוקדם שיהיה קצת זמן לעצמך. לנס
הקיומי שאולי יום אחד יקום מנזילותו המתמדת ויוכיח את עצמו.
מתלבט אם להשקיע בסנדוויצ' או פשוט לחטוף מאפה קטן על הדרך,
מאפה קטן שיישכב המון זמן בבטנך הגדושה,
לבסוף , כמו תמיד, אתה בוחר באופציה השלישית, נכנס ללחץ בכדי
שכל הבית ייחלץ לעזרתך. אמא, ככלות הכל אתה בנה הקטן-גדול
בבית, פשוט נוח לך אז לא חשבת למצוא נוחיות כזו בחיק אישה
אחרת, אח, אמא, מה הייתי עושה בלעדייך? איך שהיא מכינה הכל כ"כ
מהר טעים ופשוט.
אז אתה יוצא מהבית עם שקית שאמא הכינה לך וכמובן שלא תפתח אותה
למרות שסקרנותך גוברת, אתה רוצה שיהיה איזשהו מוטיב הפתעה קטן
היום.
פשוט בימים האחרונים ובשנים האחרונות הכל כ"כ שגרתי אצלך שאין
מילים לתאר עד כמה,
אז עד מתי, אתה שואל  את עצמך היום, עד מתי אחיה כך עם אמא
אהובה אך בלי אישה, עם תחושת הבן האהוב אך ללא ילד, עם אהבה
גדולה בפנים אך ללא פורקן.