כעמוד של אור שמש המחבר רקיע אפור לאדמה מוריקה,
כך חיוכך מצמיח  ימים של תקווה,
מחליף מתח הורס בתחושה נעימה,
יקר לי, גופך החם בשלי יוצק אהבה,
מרחיק בליטוף את פחדיי, מגרש השנאה, הגם כך אני עבורך?

לא מצליחה להתמודד עם מבטך הזועף עם מילים מחמירות,
גם אם טועה אין בי זדון, אני אוהבת אותך,
אל תלחם בי!  לך, לא אשיב מלחמה, כבר אמרתי: "אני שלך"
משפילה עיניים, בכל עומקי
מצטערת  שהבנתך לא מגעת להכיר בעוצמתם של  שניים שיחד.

כמו תמיד אחכה לחלוף הסופה ואשאל את עצמי מה מצאתי בך?
האם יכולתי לתת את ליבי לאחר?
ואולי נשמתך צרובה בשלי ואותה לא אוכל לשחרר?
כך אשב ואתהה בנו עד שתחזור צוחק בעיניך,
תרווה נפשי במילים עליזות ותאיר את יומי מבין הדמעות.