כבר כשראיתיך לראשונה
זוכר אני
הבטתי בך
וראיתי את בבואתי

"נעים מאוד"
הושטת לי יד
כשהציגו אותנו
נשביתי מיד

מעולם לא נסחפתי כך
בעיניים עצומות הלכתי אחרייך
בין ספרים וחלומות

דירגנו מטריצות
הוכחנו משפטים
חלקנו כתף וזרועות
וחלמנו על שדות של תותים

חשדתי, אך לא האמנתי
עד אותו יום מר
שאמרת שבעצם
את לא אוהבת תותים

ואני כל-כך רציתי לתת
אדומים ומתוקים
רק לך ולא לאחרת

"למה דווקא אני?"
שאלת בפליאה
"כי את נהדרת"
עניתי במבוכה

לו רק אפשר
להחזיר את הגלגל לאחור
ובמילים לצבוע
את הפרח האפור

אך את המראת אל השחקים
עטופה בצבעי הקשת
ורק תותים מרקיבים
נשארו לי למזכרת

איך פתאום ראיתיך
כ"כ כחולה ומרוחקת
איך זיכרון חום גופך
בליבי חרך צלקת

מבטך חלף על פני
חסר פשר אך כל יודע
ואני כבר הבנתי -
לא עוד שדות תותים
לנצח.