אלוהים ישב בחדר, מבואס מפה ועד הודעה חדשה.
שוב פעם היא זרקה אותו וכבר ממש נשבר לו הזין מזה.
מתי די? מתי הן יבינו שגם אם אתה אלוהים במשרה מלאה יש לך
זמנים ליחסים פול-טיים?
שלשם שינוי, נמאס לך רק מלהתחנף לאיזה פרייאר זקן ותבטיח לו
זרע מפה ועד מאדים אם הוא יחתוך כמה תרנגולות.
ושוב היא התקשרה אליו, ושוב הוא ענה לה, ושוב היא אומרת שזה לא
הוא וזה היא, ושפשוט אוזיריס (כוסאמ-אמו של המצרים האלה) בול
חזר ממילואים, ושאי-אפשר ככה יותר ושהיא ממש מצטערת אבל היא לא
יכולה לראות אותו יותר.
ואלוהים, שכולו היה משוכנע שהוא באיזו אקסטזה ריגשית ועוד עם
היוונית הכוסית הזאת, מה שמה, אפרודיטה, ופתאום הכל מתרסק לו
ישר בפנים והוא כבר כמעט ושקל להוסיף לעשרת הדיברות איזה דיבר
"לא תזרוק" או משהו בסגנון,
אבל הוא ידע שזה יעבור לו, אז בשביל להעביר את הזמן הוא הקפיץ
לישראל האלה, (שלאחרונה רק צרות הם עושים לו, וכל מה שהוא מקבל
בתמורה זה איזה שמע ישראל פעמיים ביום) איזה רקטת קסאם או
שתיים.