על כיסאו המהודר
בעל עיטורים מעוקלים;
זמנם נשכח מן הימים.
ישב לו איש אחד
אחד מני רבים;
שקע בהרהורים.

שמש לו מעץ
כוכבים הם מאפר;
הירח מה יקר.
הרי הכול כאן חומרי
אין כל ערך לדבר;
מלבד ערכו של הנייר.

בא סופו אל מול עיניו
אך כה חמים הוא המושב;
והוא לא קם.