|
על כיסאו המהודר
בעל עיטורים מעוקלים;
זמנם נשכח מן הימים.
ישב לו איש אחד
אחד מני רבים;
שקע בהרהורים.
שמש לו מעץ
כוכבים הם מאפר;
הירח מה יקר.
הרי הכול כאן חומרי
אין כל ערך לדבר;
מלבד ערכו של הנייר.
בא סופו אל מול עיניו
אך כה חמים הוא המושב;
והוא לא קם. |
|
|
עובדה 1- ככל
שבנות יותר
חכמות, הן
מזדיינות פחות.
אין לי מושג מה
גרם לי לכתוב את
זה אבל אולי זה
ההאנגאובר. אח.
סחרחורת...
אחת שלא מזדהה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.