|
רקוויאם למשורר מזדקן
רקוויאם למשורר מזדקן
מתנגן ברקע
על הבמה: המשורר הסומא
האומר את אמתותיו
ומוכיח את הקהל
העייף והנרדם.
מדקלם את שירתו על-פה
ומקונן על אי יכולתה
לשנות דבר בעולם
אל מול הקהל
העייף והנרדם
עינו הלבנה
לוטשת
בקהל
שמתפנה אט-אט
בשקט בלאט-בלאט.
ערגה
בדלי ילדות מעושנת
אשר כלתה
חלומות על כפרים
רחוקים
על ערגה
שברי חלומות
ורסיסי ילדות
מתפזרים ופוגעים
רסיס בלב - לעתים הורג
לעתים מחייה
הניחו לו לחלום
שיהיה... שיהיה...
ישועה
אין לך אלא לנסות
ולגעת
בילד הפנימי המצוי
במרתף חשוך
בנפשי שהשתוחחה
ויד מי יושיט
ומי יושיע
ישועת ה' כהרף עין -
וישועתי אני, מנין?
אפילוג:
שמורות עיניו נעצמות
מלחמת הצבעים על אישוניו תמה
סוף כל סוף שקט... |
|
|
זה לא אוסלו,
טמבל, זה סוף
הכיבוש. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.