"גם למינימום יש מקסימום"
אמרת לי
והסתכלת עלי במבט שהכרתי
שליווה אותי במהלך כל חיי

"את רק צריכה לקוות, לשוב ולהתאמץ"
אמרת לי
לא רצית שאוותר
ופחדת לאבד מן האגו

"את את וזה כ"כ יפה"
אמרת לי
עם החיוך הזה שלך
והמבט שמנסה לחדור
מבט שאני מקווה שבסופו של דבר יצליח.

"מדהימה"
תיארת
וסגרת את השיחה
אמרת שאת לא מוכנה לשמוע יותר
לשמוע איך אני רומסת

למי את מאמינה?
שאלת את עצמך
בתהייה
איפה האמת מסתתרת
צרחת
מתי אמצא אותי
בכית

ככה קמת בבהלה
עם זיעה קרה שאימה לצנן
וקול צרוד שעמל כל הלילה

כך ישבת
בחושך מוחלט
בשעות הקטנות של הלילה
ישבת לבדך
בקצה מיטתך
בתקווה
שרק תבוא כבר
הישועה.