|
פעמונים רחבים של אור
על פני זגוגיות מנופצות
רחובות שלמים של רוח
נס הלפידים בוער בשחור.
מיתרים שקופים מניעים את ידיי
אני בובת חוטים שרופה
להבות אש מנצנצות בעיניי
לבי קופא מקור החשכה.
הדעת היא הנותנת
את מסך הכוכבים
צרור של מפתחות ישנים
לדלתות צרובות רגש.
שעטת גוף רושפת אותות
רקיעות פרסות מתכת עבות
רחובות אבן עתיקים לחישה
לחש הפלדה לוהט בעיניי. |
|
|
- הי, מי כיבה
את האור?
- אני.
- אה, אוקיי.. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.