עשן נכנס ועשן יוצא בלי שום מטרה וכמו החיים האלה זה גורם לי
להרגיש משהו רגעי בכל שאיפה ונשיפה.

החיים עוברים להם ודברים שהטרידו אותך פעם כבר לא שם יותר...
נעלמו והתעופפו למקום אחר מחוץ לראש כדי לפנות פינה לדברים
החדשים,ובניגוד לזיכרון של פלאפון שאתה יכול לבחור מה למחוק
ומה לא.
בראש שלך נמחקים דברים מעצמם לפי מה שהראש מחליט ולך אין שום
זכות התערבות בדבר.
כמו מנגנון שפועל בגוף שלך ללא שליטה,כמו מחזור הדם.

יש רגעים בחיים שאתה יכול לשבת ולחשוב מה לעזאזל אתה עושה כאן
ומה המטרה הקיומית שלך אבל העובדה הסופית היא - שכולנו הולכים
ברחובות, מאות אלפים ומיליונים של אנשים בקור איימים בחום
איימים וגם בימים טובים וימים רעים שלנו וכולם יוצאים מזה חיים
ושלמים אולי קצת פצועים בלב אבל מתמודדים עם זה ממשיכים לחיות
במעגל האינסופי הזה רק כדי לחוות את הטוב.

ובכל פעם שתשאלו את עצמכם למה אתם כאן, חוץ מהסברים נורא
פילוסופים ודברים ברומו של עולם כמו אלוהים.

אתם תענו לעצמכם תשובה מציאותית אחת -



ככה.



ואף אחד לא יגיד לכם שזאת לא תשובה.