ראי איזבל, איך
מדקלמת הדרך מרחק בינינו
ביופי עילאי שלא צלחתי ללמוד
רחקתי, איזבל, מעצמים מופלאים
ופלאי טבע המסייעים לשורר געגוע מוחצן
ואילם.
אין שופר זועק עבורנו, איזבל,
ומנהגים כדרכם מזדקנים מהלב
ואין אושר ועושר, לא מעיין נעורים
במקום שיצרו לנו אגדה להרגיש
הפיתוי חזק מאתנו, איזבל
ליצור יש מאין וליצוק משמעות
אך העין רואה:
כי מדדנו סרגל בסרגל
וציירנו אור עשוי חושך
כעיוורים לאהוב.
ראי איזבל -
אנו מתקשטים בכאב
כפי שהיו תקדימים -
ומדוע לא נושיט יד ליד
אם פרחי מציאות הם שנרצה
מתוך גן כתבייך
והמילים, איזבל, מתפזרות
שאריות ממני אלייך
שאר יות(ר) לא נזהה.
ומה זקנתי איזבל,
מה בגרת מכל ציוריי את עצמי
כשליחך הנצחי,
כמה ספרתי, איזבל, לחי ולמת
סיפורנו כאילו אחד הוא
כאילו רבים לא כשלו לסיים לאחד
שהתחיל.
|
