|
ניסיון חמישי
קרטועי האווזים בברכה מוכת החושך
מצמיחים כתמי ילדות בקרקעית הירך.
זוויות הבטן בתרדמת קריסה ושרירי האוויר
הם חוסן הלב המומצא.
ומתוך הבדיונות האלו: אתה ילד צעיר
בים של גדולים נטועי קרקפת. ואני מושה
את ידיך מפני השטח וקורמת את יריעת הסדקים
לכדי עולם כבול-מאוויים.
.
:
מהמזבח השני שנינו אוחזים בקרנות.
אני לוטשת גופי באבני המרצפת
לאן שאחיש כך אשחק. וחזיונך
שבוי בקדמת פני קורטוב זיכרוני.
אין לי בעל ואתה עונד אותו
בעינך הימנית: כל זה הוא המלית האפורה
הצדודית המכווצת של הפגמים
אותם לא אזכיר
אך אשביר בי את תמצית החבצלת
כל פעם
|
|
|
השיער הבלונדיני
המהמם, העיניים
המבוהלות,
המדהימות
בלחותן,
המסתכלות עליי
ביראה והריסים
שהצלו עליהן;
השמלה הלבנבנה
שלך שתאמה באופן
מושלם את
הנעליים,
השפתיים
החושניות, העור
התכול... זה מה
שעשה אותך כל כך
בלתי נשכחת
כשהכנסתי אותך
לסיר.
גרגמל נזכר
בדרדסית. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.