בנימין וולמן / המתנה |
בחושך לצלצול
גואל
גם העיוורים רואים
את פניו של
הסוף.
מצפים
בדומיה לאותיות
שתופענה
גם החרשים שומעים
את קולו של
הקץ.
והמעטים שחושיהם
עדיין עמם
מביטים אל האוסף
שגדל וקטן
מקימים קול מהומה על
העוקפים את התור
שוכחים
כי הפעמון כבר קורא
בשמם
כינוייהם זוהרים על
הצג
וגופם אוזל.
הגיע הזמן
לגשת אל האשנב
לשלם
לשאול
מה השעה?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|