חוד החנית בוקע מעכבישי הרשתית
עד בלי כפור הרציף, כסופת חלקיקים ניתכת
בחלקת אדמה קפואה, אינה מניבה עוד את פירותיה.
בזו אחר זו - פלדה קיברנטית מעלת אובך ועשן
של תודעה רחוקת טווח ועטוית פגמי יופי וחיוך מעוות.

שיניים צחורות מקרנות עכבישי הזכוכית, לוכדות בתשואתן
קרקס של חפצים חסרי תזוזה או מרווח בל יבותר
בנופך החורבן התת-סיזיפי של מחתרת הנשמות האבודות.
כתב העת מתנצח בתופעות חסרות כל מסלול
עד בלי יעף בזעיר אנפין, אך בתשואות הרות גורל.

פלדת אל-רתע, פוגשת בארוחת בוקר של תמימות תהומית
מבעד לשכחה התוך-קיומית של עולם שכולו בדיה
ואפוף אשליות חורבן מפאת האיסורים המחשבתיים של המוות.
אך בבוא היום של נפש שותתת דם, בקרבות הייאוש וזפת
כישורי התנועה כבר שוצפים כל חלקה של אדמת רפאים.

נצח מלכי השיממון שאינם יודעים קרוא וקרוא,
שולטים בידם העליונה על ממלכת התלת-קיום ומהותה הקיברנטית
שמשוועת למשמעת עצמית הנלחמת בתופעות טבע הרות אובדן.
הבערה שוצפת מבעד לסופת החלקיקים דרך הרשתות המסועפות
נתיבי הבדולח של ערפילי התוכחה שנזנחו לטובת חורבן הירח הכסוף.