מבלי לראות אני חוזר ונכנס אל הקופסה,
מבלי לקלוט אני הופך את המציאות לאיומה,
מבלי לברוח מתמסר לחושך שעוטף,
מבלי לצרוח ונותן לעצמי להיחשף.

ואז לאט אט גופי נשבר,
נשמתי הופכת לדבר
שכבר אין בה רוח אין ויכוח נעלמתי לעולם הזר הזה.
איני יודע ומשתגע איך לצאת מהקופסה
אבל החושך לא נותן לראות,
אין כאן יציאה.

מבלי קרבה אני רוצה אבל לא יכול לגעת,
וזה מוזר כי כל דבר מתרחק ונעלם,
מבלי לשמוע סובבים, מרגיש אותם, יודע
שבלילות מתפללים שאצא לראות אותם.

ואז לאט אט גופי נשבר,
נשמתי הופכת לדבר
שאין בה רוח ואין ויכוח נעלמתי לעולם הזר הזה,
איני יודע ומשתגע איך לצאת מהקופסה
אבל החושך לא נותן לראות אין כאן יציאה...

כמו שבר כלי על הרצפה ואין אוויר לנשימה
רוצה לצרוח ואין כבר כוח כל גופי נשבר
ואין ויכוח שאין ביטוח שאמשיך לחיות לעד
שחרר אותי מתוך עצמי כי יש לי מה לומר
אז לא נשבר ומה נותר רק תן לי כוח
לא לשכוח את כל מה שנשמר.