|
משקעים אפלים בלב קופסת הדעת
משטחים כחולים של אור
להט הרוח נושב הכרה
כתמים לא ברורים של רגש.
פחיות מתכת מעוצבות בשחור
הצבע מסתיר את הכול
האור בוהק מבן הסדקים
בצבע ראשוני של חום הנפש.
חדים הם החצים המפלחים את הלב
כאב הרפאים נסתר מהרגש
כתמים שחורים על הרצפה
הקור נלחש על שפתיים.
אני נושם את קרני השמש
כגמיעה האחרונה של הכוח עלי אדמות
נפשי מסתחררת בלב הלהבה
הרוח מתעלה מעבר לשמים. |
|
|
למה האקדמיה
ללשון עברית
קוראת לעצמה
אקדמיה?
זה לא קצת
סותר?
ביסלי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.