|
אל מה תחדלי בי ארץ
כרי דשא מצהיבים אלי יום
שדות כאב חרושי נצח
תפילות רדומות לאלוהי הגשם הטוב.
שנים כה רבות נצרבה הנפש
בכסות הבשר המשווה אלי אור
נהרות כבירים של מים חיים
זלגו על פני מישורי הזמן.
תכלת הרוח בעמקים
מגע השלג בהרים
מבט אוהב של ילד תמים
אוצר עולמות שלמים לצורה.
הרגש ימהר לשכון לבטח
הגוף ירכין מיתריו להכרה
נטיפי הלהבות יתגבשו לדרך
משך המילים הנכונות לגעת. |
|
|
מישהי אמרה לי
שכדאי לשים את
האשכים במלח,
אבל אני יותר
איש של קינמון
ודבש. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.