הלילה מוצף אנשים, הולכים חוזרים.
רציתי רק לראות את פניך בין כל המהומה לדעת האם אתה בסדר.
פתאום שקט במוחי עיני רואות את כולם צועקים הכל בהילוך איטי,
אני לא רוצה לדעת מה הולך לקרות, אני כבר יודע.
הם מחבקים אותי .
דמעה מעין על רצפה שוברת את השתיקה במוחי.

"אתה בדיוק כמו כולם הם לחשו לי."
אך הם לא הבינו שאני הוא אני והם זה לא אני, איך אני יכול
להיות כמו כולם.
הם נראים לי כל כך שלמים בעודי עומד ומתפורר לאט .

הכל מסתובב סביב, הכל הולך הכל חוזר.
אני יודע בדיוק מה קרה.
זה אתה, לכן לא ראיתי את פניך בין ההמולה, זה אתה מכוסה שם
בסדין הלבן.

וזוהמה פורצת, התוכן נמחק, הפכתי לריק מכל.

גלה לי את הצעד הבא מבקש מהמשחק הגדול, על הקופסא היה השם שלו
"משחק החיים" וזה שתמיד הלך לפני כבר לא ילך שוב, נפסל ומת.

הבט בעיני תראה את העצבות גוועת מרעב, מזילה ריר על האושר
המוחבא לנו, שנים הוא הסתתר בתוך הארון ועכשיו גם נקבר עימו.

ואני ... אני ידעתי שהם יגידו לי שאני כמו כולם, לכן - שתקתי
.
אני לא יכול להיות כמו כולם, בעודי עומד ומתפורר בעוד השאר
ניראים לי כל כך שלמים.