|
תקרת החדר זולגת למים
הכחול העמוק נושב בירוק
חלוקים כבדים לפיות הים
אוחזים בך גרמי שמים.
השעון מתקתק ספרות לאחור
העיניים קפואות למגע האור
האוויר מתקתק לחשכה מוחלטת
הספינות זורמות בחושיי.
הכרה משבשת שמים
הקולות אוחזים בנפשי
לאורך כול גבולות הארץ
האבק נצמד לגופי.
הלב נעקר מרוח החיים
הזרם אוחז בערפילי השמים
המקום זורה בכוכביו
הארץ נעלמת בשבשבת. |
|
|
למה כולם מקבלים
תגובות מהמערכת
ומזה שמאשר את
הסלוגנים, ורק
אני לא?
האדמו"ר מרגיש
מקופח.
תגובת מערכת:
אנחנו לא
מתעסקים עם
צדיקים. שההוא
לא יכעס |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.