אני תמיד הוא
והוא לא מעניין אף אחד.
אומרים שכולם לבד כשהם מתים
אבל הוא לא לבד הוא עם כולם.
ורק אני מת לבד.

אכפתיות היא לא מילה גסה
אגואיזם כן
פראייר אף אחד לא רוצה להיות
אז מה תגידו אם אומר
אכפתיות היא האגואיזם של הפראיירים?
אולי זו בכלל בדיחה גסה?

מי שמביט בי מאחור היא לא שורה שלי
אבל מי שמביט בי לא יודע מה אחור
כבר יותר קרוב לי לפנים

מה הטעם להמשיך?
היא שאלה שאני יכול לשאול רק על אחרים
לגביי הייתי מצליח לשאול רק
מה הטעם?

הטעם, טעם של חושך.
אז אולי כדאי לישון עכשיו?