שרונה ליאנה לוין ירון / בת כלאיים |
הד עודו נשמע
שברי מילים
כיסים של עצב
בקפלי נשמה
כפתורי נגיעה
ומדרך רגליים
בחבק שליטה
געש בגו
מצמא למים
בין רכות נרקעת
וירוק מתנדר
נטוו לנו קורים
כלכודים בזמן
נגועים נישאר.
אשה שלי, בואי
עצומת עיניים
אקיז דמי, לנוח
והיית אני
יצורת כלאיים.
(14.2.2008)
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|