היה היתה ציפור
על ענף שטוף באור
ששכחה איך לעוף,
היא לא ידעה
שאילולא פחדה
היא היתה יכולה לשחרר את הגוף.

אנשים מביטים מחלונות הבתים
על מעוף
שכלוא בתוך כנף.
הציפור בחוץ
והיא לא משמיעה ציוץ
כי הקול נבלע בענף.

הכביסה מלמעלה
מראה שהרוח קל לה
לשנות את כיוון הטיסה,
הציפור מביטה אל על
מתי גם לה יהיה קל
לעצב את כנפיה בפרישה.

על הענף החלו גדלים
הרבה המון עלים
והם תופסים את מקומה של הציפור,
היא מבינה
שהתחלפה כבר עונה
ועוד מעט יכבה גם האור.

אט אט היא חושבת
שדי לה לשבת
בבטחה על העץ במרומיו.
כי אף אחד לא הגיע
ואותה לא הניע
אז מוטב שתעזוב כבר עכשיו.

אז את כנפיה פורשת
ובשמיים תופסת
מצטרפת לחבריה המרחפים.
יותר לכאן לא תשוב
כדי שלא נגרום לה שוב
לשכוח איך עפים.