מצלמת בשחור-לבן. מחפשת את הצל שגווע ונותר להלך בפחד במסדרונות בית החולים.
זה הלילה הראשון, אבל הכל כבר מוכר לי, הבדיחות העצובות, מספרי הקומות, השתיה
החמה מהמכונות. כבר ביקרתי במחלקה הזו. וגם בגרועות יותר.
מטושטש בעיניים, אבל אי אפשר לפספס את זה שהוא פוחד.
וכל הטוב, החוזק של המשפחה הזו, שהוא הבסיס בחיים האלה,
מתערער. כאן שום-דבר לא חסין, אף-אחד לא מוגן.
ואני רוצה להרחיק ממנו, את הרע והחולשה, את הזקנה, שלא יצטרך לפחד מעצמו,
שישן במיטה חמה.



19.12.2007