ספטמבר, 1999
ישראל

פגשתי אותו במסיבה, עיניו כמו נמצאות במקום אחר וכל הוויתו
מדברת. והרבה.

מקום משלנו, מוסיקה, וכמה אנשים טובים.
לא דרוש לנו הרבה כדי להיות מאושרים.

הגעתי לבד, אבל הכרתי שם אנשים. חברים. אחרת לא הייתי מוזמן.
בסופו של דבר, כולם שם הכירו את כולם, בין אם בקשר ישיר או דרך
חברים משותפים.
קנטה כזאת. תענוג.

ישבתי עם כמה חברים חדשים שרק עתה הכרתי והוא ביניהם.
בשלב מסויים נשארנו רק הוא ואני. ככה יושבים, מהרהרים בדממה.
הוא העמיס את הבאנג והעביר לי אותו ללא אומר.
עישנתי. העמסתי. העברתי לו בחזרה.
הוא עישן.
אחרי כמה דקות הוא התחיל לדבר.

הוא סיפר לי על עולם אחר.
עולם שהיה יכול להיות שלנו, אבל ויתרנו עליו כמעט בלי מאבק.
עולם בו הפשע כמעט ומוגר, האלימות בנסיגה מתמדת והאושר בהישג
יד.
בעולם שלו, על סף המאה ה21, העתיד וההווה נראים טוב יותר,
ובצדק.

עולם בו לכולם יש חברים טובים באמת. והרבה.
עולם בו אנשים מרפאים את תחלואי עצמם ולא מפשפשים תדיר בחולי
האחר.
עולם בו לאנשים טוב יותר.

באמת לא דרוש לנו הרבה להיות מאושרים, הוא מלמל.

"איך זה קרה?" תהיתי.

"בוא, אני אראה לך" הוא ענה.

מאי, 1934.
ארצות הברית

באולם הישיבות הראשי התכנסו חברי הוועדה לחוק ומשפט לדון
בפתרון הבעיות שניצבו בפניהם עקב חוקי תקופת היובש.
ישיבה זו באה לאחר תקופה של 14 שנים, במהלכה הובהר לכולם כי
אזרחי ארצות הברית לא יוותרו על הסם האהוב עליהם. האלכוהול.
עותקי דו"ח וועדת ברנס אשר הוביל להוצאת האלכוהול מחוץ לחוק,
חולקו מבעוד מועד ולכל חבר בוועדה ניתנה השהות לקראו שוב
בעיון.
חבר הוועדה, ד"ר לאנקסטר, עשה עצמו מעיין בדו"ח עת ניסה לאגור
את מלוא אומץ הלב לו יזדקק בשעות הקרובות.
את הדו"ח הכיר היטב מכיוון שעזר להכינו, ועם מסקנותיו הסכים
במלואן.
סעיף 3.1: "...האלכוהול הינו סם מסוכן לגוף ולנפש האדם הצורך
אותו."
סעיף 7.4: "האלכוהול מעודד אלימות, מביא לטשטוש חושי האדם
ולאיבוד השליטה העצמית..."
סעיף 13.1: "האלכוהול הינו סם ממכר, אשר השפעותיו הרסניות עד
כדי מוות... מדי שנה עולים מספר המכורים לסם זה, ועימם מספר
מקרי המוות המיוחסים במישרין או בעקיפין לסם."

לסוף הדו"ח צורף דף נוסף ובו נתונים על התרחבות צריכת האלכוהול
מאז תחילת "היובש", ועל עלייה בפשעים הקשורים בדרך זו או אחרת
לאלכוהול.

חברי הוועדה עיינו בדו"ח בחוסר עניין.
בודדים בקרבם היו בוועדה, אז, לפני שנים, כאשר הוועדה קבעה כי
האלכוהול יוצא מחוץ לחוק. הם זכרו כי כבר אז היו ספקנים באשר
לאפשרות כי אכן האלכוהול ייעלם מקרב החברה בה הם חיים, אך באין
פתרון אחר, הכריזו אז על האלכוהול כלא חוקי.

בדקות הקרובות צפויים היו חברי הוועדה לשוב ולהכריז עליו כעל
סם חוקי לכל דבר.

ד"ר לאנקסטר הכיר פתרון אחר. ואת הפתרון הזה נחוש היה להציג
בפני חבריו היום.
ההיסטוריה, כך חש, לא תסלח לו אם לא יאמר את דבריו בכל מחיר.
גם אם יאבד את מקום עבודתו, מעמדו ושמו.

הישיבה נפתחה בנקישת פטיש היו"ר.

"רבותיי, התכנסנו כאן היום, ב17- לחודש מאי, בשנת 1934, על מנת
לדון בהצעה 65/34
שנושאה: "האלכוהול - מזיק פחות כחוקי" שהוגשה ע"י חבר הוועדה
פרופ' קומה.

פרופ' קומה יציג בפנינו את הצעתו ולאחר מכן, כל חבר וועדה החפץ
לומר את דברו, ירים את ידו, יזוהה בפני הוועדה, ויתבקש לגשת
לקדמת האולם ולשאת את דבריו.

את ההתכנסות היום תחתום ההצבעה על ההצעה.

פרופ' קומה, בבקשה"

פרופ' קומה ניגש לקדמת הבמה, הקיש באצבעותיו על המיקרופון
ולאחר ההקדמות הרגילות, החל בסקירת ארגוני הפשע אשר הכנסתם
המירבית הינה אלכוהול, המשיך בנתונים המתריעים על היקף צריכה
ההולך וגדל עם השנים, וסיים במילים הנרגשות הבאות:
"ידידיי,
ישנם בעולמנו רעיונות נשגבים רבים, ואת כולם הייתי רוצה לראות
בימי חיי מתמששים.
אך אדם ריאלי אנוכי, וככזה יודע אני כי האזרח מציית לחוק באופן
מלא כל עוד הוא סביר בעיניו, באופן חלקי כאשר החוק אינו סביר
בעיניו, ואינו מציית כלל לחוקים אותם הוא רואה כמופרכים
לחלוטין.
הרי לא חוק הוא הגורם לי לסוע בצידו הימני של הכביש אלא הרצון
לשמור על חיי. לא חוק הוא הגורם לכך ששלחתי את ילדיי לשניים
עשר שנות לימוד כי אם רצוני שיהיו בעלי השכלה, ולא חוק הוא
היעצור אדם מלצרוך את אותה הטיפה המרה המקוללת.
מרגע בו הכיר האדם את אותה הטיפה, אין עוד דרך להפרידו ממנה.
ניסיונותינו לעשות כך הינם נאיבים ואינם תואמים את המציאות
היום יומית."
פרופ' קומה לגם מכוסו והמשיך
"במקום להשקיע את מרצנו בהרחקת אזרחינו מהאלכוהול, הבה ננסה
לחנכם לשימוש מבוקר יותר, נכון יותר, רגוע יותר. כך ורק כך
נוכל לאותו הסם.
חבריי הנכבדים, הגיע הזמן להבין כי צדקנו במטרתנו אך טעינו
בדרך. בואו נחזור לדרך הישר, ונביא עתיד טוב יותר לנו
ולילדנו.
תודה וערב טוב"

ד"ר לאנקסטר הרים את ידו.

"הוועדה מזהה את ד"ר לאנקסטר. רשות הדיבור ניתנת לו בזאת"
ד"ר לאנקסטר ניגש לדוכן הנואמים בקדמת האולם, הביט בחבריו
לוועדה והוציא את קופסת הסיגריות מכיסו.
רגע האמת הגיע.
"רבותיי,
נרגש אני לעמוד כאן עמכם ברגע הסטורי זה.
רגע אשר ייזכר בתולדות ההסטוריה, בין אם לחסד ובין אם לדראון
עולם.
היום, כאן, בדקות הקרובות נכריע אנו את גורל העולם כולו.
מי יתן ומכאן תצא הבשורה הגדולה, העשן הלבן לו מייחלים כה
רבים, ואת תוצאותיו נראה יותר ככל שיחלוף הזמן.

רבותיי, האלכוהול הינו סם מסוכן ואל לנו להקל ראש בכך.
מה נאמר לאשה המוכה שבעלה משתולל כל ערב לאחר חזרתו מהפאב?
כיצד נתבונן בעיני האם שאיבדה את בנה בכבישים כיוון שהוא
וחבריו שתו לשכרה?
האם כל סם שארגוני הפשע יתעשרו ממנו והציבור יצרוך, נעבירו
בחוק למען קבלת מיסים ושקט פוליטי?
בטוח וסמוך אני כי שאלות אלו מטרידות גם אתכם אך באין פתרון
אחר, מעדיפים אתם לפעול ולא לטמון את ראשכם בחול.

לא עוד, חבריי. סיגריות אלו שבידי הינן הפתרון המיוחל.
הסיגריות ניתנות להשגה כיום על ידי מרשם רפואי בלבד, וחבל
שכך.
גופנית, נפשית ומנטאלית סיגריות אלו מזיקות פחות מסיגריות הטבק
ומהאלכוהול, והייתי מעוניין לחלקן בין חברי הוועדה ולקבל את
חוות דעתכם."

ד"ר לאנקסטר החל לחלק את הסיגריות לכל חברי הוועדה.
סיגריות שאינן בנמצא היוו תמיד עניין רב, והכל הודו לו והציתו
את הסיגריה שבידם בסקרנות רבה.
לאחר שנוכח כי לכל חברי הוועדה הוצתו הסיגריות, שב לדוכן.

"ידידיי,
בידכם הפתרון, ואני מתכוון לכך במובן המילולי ביותר.
במקום לחזור על טעויות העבר, יש לנו אפשרות להמשיך קדימה בדרך
טובה יותר.
בידנו הכוח להציל את עולמנו מכליה אקולוגית, את האנושות
ממלחמות נוראיות, ואת עצמנו מקללת המין האנושי.

הסיגריה אותה אתם מעשנים מכילה את מתת האל לאנושות: את צמח
הקנביס"

ד"ר לאנקסטר ציפה לאופוזיציה חזקה, למהומה שתפרוץ בכל רגע,
אולי אף להשלכות הסיגריות לכל הכיוונים. לו היו מסלקים אותו מן
הוועדה לצמיתות, הוא לא היה מתפלא.

אך השקט היה מפתיע.



יוני, 1948
ישראל

"ובזאת אנו מכריזים על הקמת מדינה בארץ ישראל, היא מדינת
ישראל"
תשואות, ברכות וחיבוקים היוו אקורד נאה לסיום דבריו של דוד בן
גוריון, ראש הממשלה הזמנית של המדינה הצעירה.
בכל רחבי הארץ, הוצתו הג'וינטים והשמחה היתה רבה.
העם כולו יצא לרחובות וחגג את רגעי עצמאותו הראשונים.

בירושלים, בשכונות התפר, היתה השמחה מהולה במתח מסויים.
כוחות האו"ם באו לשמש כחיץ בין המתרס היהודי לערבי, אך מצאו
עצמם מובטלים משהו, ואת זמנם הפנוי בילו במשחק השש בש.

גבע הוציא באנג והחל לתפקד.
החברים התקבצו תוך דקות מספר, והישיבה החלה.

מספר סיבובים עברו עד שראה זוג עיניים שחורות מביטות בו מצידו
השני של הרחוב.
רמי, בעל הקיוסק ממול, הביט בגבע ובחבריו החוגגים במבט רווי
שנאה.
"היהוד האלו" חשב לעצמו "כעת קיבלו חלק מאדמתנו, לא ירחק היום
שירצו את כולה, ועוד יזרקו אותנו מביתנו. אלו רק לשרתם חושבים
שאנחנו קיימים. רק בכוח הם יבינו אחרת"
את כל המחשבות האלו הבין גבע גם ללא מילים. מבטו של רמי אמר
הכל.

לשנאה הכיר גבע רק פתרון אחד.
אסף את הבאנג, הקססה והמצית והלך לשבת עם רמי, לסדר את הראש.

פברואר, 1964
וייטנאם

עוד יום של דיונים עבר על דייסון, וכל מה שעניין אותו בדרכו
חזרה למלונו הוא לצאת מהבגדים הרשמיים האלו, להתפנק באמבטיה
ולהרגע.

נהגו האישי הבין כל זאת מהבעת פניו המיוסרת ולכן, בניגוד
להרגלו, לא הלאה אותו בפרטים על הבחורות האסיאתיות שפגש, על
החום הנורא או במתן פתרונות משלו לסכסוך בוייטנאם.

לאחר האמבטיה, חש דייסון את עצמו רענן הרבה יותר ובניגוד
לתוכניתו להזמין את ארוחת הערב לחדרו, בחר לרדת לקומת הכניסה
ולשבת במסעדת המלון.

התפריט, שבימים הראשונים היה כחידה בעיניו, היה עמוס בשלל
מאכלים שכבר ידע שהינם מצויינים ובלא פחות מאכלים שאותם עוד לא
זכה להכיר.

עוד ארוחת גורמה משובחת מתבשלת עבורי ברגעים אלו ממש, הרהר עת
המתין לארוחה.

בשלוש השנים האחרונות עשה דייסון, בתוקף תפקידו כראש צוות
היועצים, כל מאמץ למנוע את התרחיש הנורא של מלחמה בוייטנאם.

מיום ליום התחוור לו כי המלחמה אינה שאלה של "אם" אלא שאלה של
"מתי", ואת הדיווח הזה העביר לפני מספר חודשים לוושינטגון.
הנשיא קנדי, שהבין את המשמעות עבור ארצו, העביר הודעה בצינורות
לא רשמיים כי ארצות הברית לא תתמוך צבאית ברעיונותיה המדיניים
אלא רק לצרכי הגנה בלבד.

הודעה זו נועדה להנמיך את רמת הציפיות של ממשלת דרום וייטנאם
ולהבטיח כי המצב לא יסלים למלחמת עולם שלישית.

כנראה שלא כל צמרת הממשל הסכימה עם כבוד הנשיא, כי חודשיים אחר
כך נורה קנדי באופן אפוף מסתורין וחשדות כבדים.

הנשיא הנכנס לינדון ג'ונסון היה שונה מקודמו, מבוגר יותר,
שמרני יותר, סחי יותר.

רוחות קרביות יותר החלו לנשב מכיוון הבית הלבן.

דייסון החל לקבל הוראות נוקשות והודעות אי שביעות מההבנות
שהושגו תחת פיקוחו.

ההבנה הראשונה אמרה כי כל צד מכיר בזכות הצד השני לחיות תחת כל
משטר פוליטי שהוא, ובלבד שלא יעשה כל ניסיון להחילו עליו
עצמו.
דייסון אהב לקרוא לסעיף הזה "חייה ותן לחיות".
וושינגטון קראה לו "בדלני, ובעל חשיבה שאינה תואמת את המציאות
כפי שהיא במצב הפוליטי כיום".

ההבנה השניה אמרה כי הגבול בין הצפון לדרום וויטנאם יקבעו על
ידי צוות מומחים בינלאומי שאינו כולל אף אזרח מוויטנאם וייבחר
בחציו על ידי ממשלת צפון וייטנאם, ובחציו על ידי ממשלת דרום
וויטנאם.
דייסון קרא לסעיף זה "השיפוט האובייקטיבי"
וושינגטון קראה לו "נאיבי".

בסוף הארוחה ניגש רב המלצרים עם החשבון לחתימה ביד אחת וקופסה
מהודרת בידו השניה.
מבין שלל הסיגריות והסיגרים בקופסה בחר דייסון בסיגרית מלבורו
ספיישל, ועת הציתו, הגיע הפקס היומי על ידי שליח.

ענן הגראס הסתחרר מעל ראשו של דייסון עת קרא את השורות אותן
קיווה לא לקרוא לעולם.

למחרת התפטר קנט דייסון מתפקידו ושב לארצו.

יומיים אחר כך החלה המתקפה האוירית, והמלחמה החלה.


דצמבר, 1973
צרפת

"אני, שארל אנדרה ג'וזף מארי דה גול, נשבע בזאת לקיים ולשמור
על חוקי הרפוליקה הצרפתית מתוקף תפקידי כנשיאה הנבחר...."

כמדי שנה, גם את יום השנה הזה חגג שארל בשמיעת נאום הנצחון שלו
בהקלטה ששמר מאותם הימים, ובסקירת חייו הפוליטיים עמוסי
המאורעות ההסטוריים.
עת פמפם במקטרתו, נזכר בימים הראשונים.

את מלחמת חמש השנים באלג'יר קיווה לסיים מוקדם יותר אך קשיים
בתקשורת עם מספר אנשי מפתח רמי דרג עיכבוהו בכמעט שנתיים.
שנתיים בהם מדי ערב ליבו נקפו על חיילים נוספים הנלחמים,
נפצעים ומתים בגלל אותם עיכובים פוליטיים משונים.

יועציו העריכו כי צרפת לא תצא מאלג'יר חמש שנים נוספות, ומצב
זה היה בלתי נסבל בעיני שארל.

הוא זכר את אותו הערב, עת עישן את הג'וינט, ואז הוא הבין את
אשר עליו לעשות.

עוד באותו הערב הוצאו הזמנות לראשי תהליך השלום בהם הוזמנו
לjoint meeting.

ואכן ההזמנה קיימה את המובטח וימים מספר לאחר אותה ישיבה, נחתם
הסכם השלום,
ושבו בנים לגבולם.

בדרך זו קיים דה גול את ענייניו המדיניים מאותה נקודה ואילך.

צרפת בהנהגתו שלטה בשוק האירופי המשותף ובברית נאט"ו.

בריטניה היתה בעלת חוב מאז הכניסה לשוק המשותף, ואילו ארצות
הברית הודתה לו בתשורות רבות על שלא קידם את ייצור הנשק
הגרעיני בארצו.

לאחר מלחמת ששת הימים של בת בריתו ישראל, הציע דה גול עזרה
בכסף, תרופות, מזון, והשקעות לממשלת ישראל ובכך קנה את הכרת
תודתם לשנים ארוכות.

הכלכלה פרחה, וצרפת נהייתה למדינת הרווחה המפותחת בעולם.

העם בחר בו שוב ושוב מדי 4 שנים, ובאחוזים גורפים.

הרפוליקה הפכה לכוח העיקרי באפריקה ובאירופה והעתיד נראה
מבטיח.

המקטרת כבתה, ולאחר ניקוי קל, החזירה למקומה.

החשיש נגמר.

יש לתאם פגישה עם שגריר מרוקו, חשב לעצמו עת נרדם.



אוגוסט, 1982
ברלין

השוטרים היו אחראים על האבטחה, ומפקד המשטרה המחוזית הבטיח
אישית לקנצלר כי כוחותיו תוגברו וישמרו על הסדר הטוב.

למרות הכמות העצומה של השוטרים, בעודו סוקר במשקפת את המצעד,
נוכח הקנצלר לראות כי מדיהם הכחולים נבלעו בין ים החוגגים עד
שבקושי נראו.

מעל בימת הפיקוד צפה ארנסט, המארגן, באשר יצר.

מדי פעם, כבאקראי, ראה לבושי כחול אשר הלכו כחולמים בין רבבות
האנשים.

ארנסט קיווה כי אף הם חשים כבחלום ולא בחלום בלהות.

ההענות היתה אדירה.

הכל החל ברעיון שנזרק לחלל האוויר בעת סאטלה.
כמה אנשים טובים זרמו איתו והכל היו מבודחים.
לאחר כמה ישיבות, העניין התחיל להראות רציני.

מצעד האהבה הראשון יצא לדרך.

אלפי אנשים צבעוניים צעדו לצד משאיות אשר ניגנו את כל גווני
המוסיקה החדשה.
כל ילד עם מחשב יצר לו טרקים, ועם קצת קשרים זכה להשמיעם
במצעד.

דמויות ענקיות של צמח הקנביס קיפצצו להם קדימה ואחורה וליוו את
המופע המדהים הזה.

כל הרעיון היה פשוט להיות שם, לצד האנשים והמוסיקה.

האנרגיות כבר יעשו את כל השאר, האמינו המארגנים.

וארנסט שמח להווכח כי אכן כך היה.

הוא נתקל בשוטר.
"אופס, סליחה, אדוני השוטר".
"זה בסדר, ארנסט, אחלה מסיבה. אני מבסוט שזכיתי להיות פה, רק
חבל שעל מדים וסחי".
"רוצה ג'וינט?"
"לא כשאני בתפקיד, תודה".

חצי מיליון בני אדם.
כמו וודסטוק, רק בתנועה ובטראנס.
חצי מיליון בני אדם,
ואף לא תקרית אלימה אחת.

כעבור מספר שעות שוחררו מחצית השוטרים מתפקידם, אשר פשטו חיש
קל את מדיהם והצטרפו לחוגגים.

בראיון שנתן ארנסט באותו הזמן הוא אמר: "אני לא אתחיל משפט
באני חושב, כי אני יודע שראינו פה היום את אחד הנצחונות
הגדולים של הרוח האנושית".


ספטמבר, 1999
ישראל

חזרנו למסיבה.

"אתה מבין," האורח המסתורי המשיך "העולם שלכם זורם בזרימה של
אלכוהול.

זה נמצא בכל מקום. בארוחות החגיגיות, במועדונים, בפאבים,
ואפילו מול הטלוויזיה ככה סתם.

ואתה יודע, לא צריך להיות שיכור עכשיו, בשביל להיות מושפע ממה
שחשבת, אמרת ועשית כשהיית שיכור קודם."

יש בזה משהו, חשבתי, אבל הוא לא הפסיק.

"כמעט כולכם צורכים את הסם הזה, וחיים בהתאם לזרימה שלו, כי
זהו טבע האדם.

כמי שבא מבחוץ, אני רואה את זה בבירור.

בעולם שלי אנו זורמים בזרימה של קנביס.

וזה עושה את כל ההבדל."

השמש עמדה במרום השמיים, כשהמוסיקה הפכה לאיטית יותר, על סף
דעיכה.

"הפתרון בידך" אמר עת קם והחל להתרחק באיטיות.

"חכה," מלמלתי כהוזה, "כיצד אוכל למצוא אותך?"

ראיתי את גבו כמו מחייך כשאמר "אנחנו תמיד כאן."

אתה יכול לבוא לכל מסיבת טבע או פסטיבל עם אנשים טובים ותמיד
תמצא לפחות אחד מאיתנו שם.

נשלחנו להראות לכם את הדרך לעולם שלנו,

כל אחד יכול לבוא, אם רק ירצה באמת להגיע."

ונעלם.