|
בלוג ממורמר עשוי מילים יפות
וכמה פיקסלים נבובים על מסך.
זה כל מי שאני.
הוסף לרשימה גם את הקווים חסרי הפשר על מחברת הציור.
תיעוב עצמי, עקב כמיהה עלובה ובלתי מתפשרת,
לאותו צ'יקמוק אלגנטי שמביט עליי מחוץ לכלוב הזהב בו אני
מאושפזת.
עליבות כבר לא מביכה אותי.
הרי ממתי הומלסים מתביישים לגרד מהרצפה שאריות מזון מפויחות?
חצי עולם עקר מרגש עובר מולי בכל יום.
ממהרים לעבודה כאילו שבכך יצליחו לנצח את הזמן. |
|
|
אנשים שואלים
אותי ברחוב
"סליחה מה
השעה?"
אני אומר להם
"יופי,עכשיו
תתרגלו על
רטוב"
(יעקב פופק
בראיון לרגל
הוצאת סיפרו
"איך להתחיל עם
בחורות ולהישאר
בחיים). |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.