[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








לפעמים כשאנו מאוזנים (מאוד)
את נובחת לי באוזן ואני מתבייש (מאוד),
כחרדון חיפאי שלא יתפשט
אפילו במחשכי הספריות של האוניברסיטה השחורה.
ורק את, בתשוקותיך האלכימיות,
מצאת בוילון השחור שלי
חור.


את פתוחה לכל רוחות השמיים,
אלוהים כבר מזמן הגיף לי את הקרביים.
מביטה גבוה, מעל למבטי הדהוי,
מביטה לשחקים,
אל עבר עוכרי דין התודעה,
אני מנגן לך על קנה הנשימה במיתר בודד,

ולפתע התלקחנו,
התגחכנו,
ואנחנו כועסים כמו שתי מניירות ברוח.

לא תוכלי להיות האוהל האדום שלי
ולא אוכל להיות הדום לרגלייך.
זה לא תלוי צמרמורות,
זה אפילו לא תלוי מהזנב,
ואל תפני בצר לך לקומביינים דמויי חגב,
לטקרטורים מוכי שרב,
למושבניקים חשופי ענב.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"זה לא אתה, זה
אני"

ארגנטינאי מחליף
את המחשב בחדש


תרומה לבמה




בבמה מאז 24/3/08 6:20
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עידו הראל

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה