עידו הראל / לא עוד |
לא עוד רגע קט.
את תלכי בשדה,
בכפות רגליים דואבות,
על כלונסאות שקנית בפראדה.
בין נתיבי הפריווי
בין עצי הפרי המודחקים.
בגזוזטרה מחכה אבא שלך,
כולו צבע טרי,
קח מעדר, הוא אומר,
החל לחרוש את העתיד שלך,
כי לא תהא פה שורה אחת נוספת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|