שלוש יריות, אחת פגעה בבטן ושם זה נגמר

הכרנו לפני שנה, היית מציץ כל פעם שהייתי נכנסת להחליף בגדים
בחנות שלך. רמזת התעניינות בעקיפין. העור לך שחום והריסים שלך
ארוכות כל כך. מבליטות לך את הפנים בצורה מדהימה.
בפעם הראשונה ששמתי לב לזה ישבנו על הספסל ליד הבית שלי, היה
קיץ והאויר עמד בחוץ ומליון כוכבים היו בשמים. פתאום נישקת
אותי וידעתי שהחיבור שלנו הוא מוצלח. המשיכה בינינו גבלה
בטירוף, חווינו לילות חמים מתחת לסדינים הנעימים שלך עם הריח
המשכר שלך והחיוך שאף אחת לא יכולה לעמוד בפניו, אפילו לא אני.

היית התגשמות חלום, דאגת לי והיית שם בשבילי בדיוק כמו שרציתי
גם אם לפעמים היה לך קשה, רק היום אני מבינה עד כמה.
הלב שלי כבר התחיל להרגיש דברים מוזרים, היה לי טוב, כל כך טוב
איתך. הצחקת אותי עד שכבר כאבה לי הבטן גרמת לי להרגיש שאני
שלך בכל דרך אפשרית ושאתה אוהב את מה שיש לך בידיים. פינקת כל
איזור קטן בגוף שלי וזה התחיל להיכנס לי ללב.
עד שאמרת שאנחנו "צריכים לדבר" אמרת שאתה מצטער, שעכשיו אתה
הולך להיכנס לתקופה קשה עם העסק של אבא שלך, שתהיה קצת עסוק
ולא תוכל לתת לי באמת את מה שמגיע לי. ואני ברוב טיפשותי אמרתי
לך שזה בסדר, שאני כאן בשבילך ושאתה יכול לדבר איתי שאני אבין
הכל. אבל לא יכולת, היום אני גם יודעת למה. הייתי עיוורת בכדי
לראות שזה מה שעומד  לקרות. יומיים אחרי זה נעלמת כלא היית.
כשהיה פיצוץ באמצע הלילה כל העיר שמעה והתחילו השמועות שיניב
הגבר שעושה לי כל כך טוב בלב ולפעמים גם פרפרים בבטן הסתבך עם
האנשים הלא נכונים. לא הייתי מסוגלת לקבל את זה, האינטואיציה
שלי אמרה אחרת. אז באתי לקבל הסברים, נעמדתי בכניסה לחנות שלך
ולא ידעתי איך לפתוח את השיחה. הדבר היחיד שהצלחתי להגיד זה אם
"הכל בסדר?"  והכל היה בסדר, אמרת לי לא לדאוג דבר שהיה מאוד
קשה לפולנייה כמוני וידעתי שגם לי יש סיבה לדאוג.
יש בך הרבה מעבר למה שאתה מקרין החוצה אז למה אני היחידה ששמה
לב לזה? תפסיק לשדר את התדמית הגברית, גם לך מותר להישבר. אתה
לא עבריין אתה נקלעת למצב מסובך.
עם הזמן שניינו שקענו בצרות שלנו כשהייתי רואה אותך הייתי
מוציאה עליך את כל הכעסים שיש לי כלפייך, עקצתי ופגעתי. כאב לי
לראות אותך מסתבך ולשמוע עליך סיפורים כמה אתה חרא של בן אדם
כשבפנים אני יודעת שזה לא נכון.
עברו חודשים עד ששוב פגשתי אותך. התקשרת אלי בצהריים ושאלת מתי
אתה רואה אותי. אז החלטתי להיות ספונטנית ולבוא אליך לחנות.
דבר מוזר מאוד קרה שם, משהו במבט שלך בעיניים היה נראה לי
שונה. בערב כבר מצאתי אותך בזרועות שלי מחבק אותי. אם היה אפשר
להסביר את המשיכה שיש לי כלפיך ואת הסיבה שאיכפת לי ממך כל כך
החיים שלי היו הרבה יותר קלים ונחמדים. הלב שלי דפק מהר מידי
כשהתקרבת לנשק אותי, האויר בריאות נגמר לי ולרגע שכחתי לנשום.
לרגע קטן שוב היה לי טוב. הרשתי לעצמי לצחוק הרשתי קרובה אליך
בדרך שונה אם קצת מוזרה כשהיית בתוכי הסתכלת לי בעיניים, דבר
שמעולם לא קרה. משהו במבט הזה כניראה גרם לי להתאהב בך מחדש.
לא היה לי מושג שיום למחרת הכל הולך להתנפץ.
בשלוש יריות שאחת מהן פגעה בך בבטן, נגמר כל סוג של התחלה חדשה
למשהו טוב, שונה.
לא משנה לי מה השמועות אומרות ומה נכון ומה לא, אני רוצה שכל
הזוועה הזאת תגמר ורק אתה יודע לשים לזה סוף.
שתפסיק להסתכל לצדדים שאתה יוצא מהבית, ושאני לא אצטרך לפחד
ללכת איתך ברחוב. תחזור להיות ההוא שהיה מעלי והסתכל לי
בעיניים במבט עמוק שמחפש מישהו שם לו יחמם את הלב.
אז אני אומרת לך שאני כאן כנגד כל הסיכויים. לא שופטת אותך כמו
כולם, מאמינה בך שאתה לא סוג של פושע, שפשוט נקלעת למצב של
בחירה בין המשפחה לחיים שלך. תדע שאני מוכנה לחבק אותך בלילה
מבלי שתוציא מילה. מוכנה לשמור עליך ומוכנה גם לחכות שיפתחו לך
קצת העיניים.