מסך סבון נגול עליי.

וגם על מי שלצידי,
שכן יש בני-אדם עוד מלבדי,
ונציגם מונח כאן ממש לידי.  

מעת לעת זה יכול להקל, הוא יודע בודאי.
להתכנס תחת מטריית הפח השקופה, לצאת אל המבול בשותפות
הרת-גורל,
להרפות מקנה בלם-היד הרצוץ, להישען אחורה בשלווה.
קיים רוגע גדול בהתמסרות הזאת לכניעה ההדדית,
כשאנו מאפשרים לצעצועים כחולים לסגור עלינו,
שיקציפו בנו כחלבון,
בלי בושה, ללא עלבון,
נלך לעזאזל בתוך רחם הברזל.

מברשות מסתובבות, מסירות זבל-עופות מהשמשה הקדמית
ואבן חצץ מהלב. אמנם אבן קטנה, אך זה עשוי להספיק
כדי להתחיל ולגלגל את המפולת, לקבור תחתיה
שנים של טינופת,
ולצאת משם, מהצד השני של מסך הסבון,
מהאור שבקצה המנהרה
לשטיפת המכוניות,
של אבו עארף,
ביפו,
ולראות דרך הסאן-רוף המצוחצח -  
גדודי עננים לבנים בשמיים,
כמו פורשים דף חלק על ישראל.