אל תבקש שוב שנתחיל.
הסדינים על המיטה עוד לא נמתחו
כראוי
מחביאים בתוכם את דפוסי קמטיי
ואבק.
הכריות נצמדות אל הקיר, ערוכות
למסדר, מסתור
לטביעות אצבעות
שדבקו, דפקו, ודחקו
את שעת הלילה.
כעת אותה היד חופנת
את קצה השמיכה החורפית
ומכסה בציפה ורדרדה
כמו פה את הפטמה.

אל תבקש שוב להתחיל.
הגבות יתכווצו
בחוזקה,
השפתיים יתרכזו
נחשקות כמו שריקה
חנוקה.
הגב ימתח כקשת
ואני אמהר כחץ
לתוך ענן השינה.

שנתחיל שוב
או שנשוב?

ראשך אל הכרית מוטח.
אולי אלך אל המטבח
כוס מים אביא לך
כדי שתישן.