|
ציירים קלאסיים לומדים לא לראות
בעזרת שברים ארוכי מגע
של האור המוחזר אלי דעת
אני מסרב לאחוז בהכרה.
דמויות זקופות צועדות רחובות
חלל האוויר שקוף לעיניים
זרם הנהר מלטף את גופם
השקט חודר לרחובות האשליה.
האור הלבן אוחז בנפשי
מקצבים סימטריים של תחושה
קרנות כוכבים עלומי שם
סולמות גבוהים לשמיים.
דעת הנהר בפשרו
לוטשת מיתרים לרעד
צורות שלמות של יקומים מקבילים
זורעות ניצני אהבה בעיניי. |
|
|
אף פעם אין לי
במה חדשה. אמא
תמיד קונה במה
אחת ומעבירה
אותה קודם לאחים
הגדולים ואחר כך
אלי.
אפרוח ורוד. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.