|
מסילות בזרם הנהר הגדול
המים כהים למגע העור
גופי חידודים חידודים
נפשי צמאה לאהבה.
גופים משתכשכים בבוץ
נעטפים בעלי השלכת
ונרדמים מחדש אלי הכרה
אני לומד לפקוח עיניים גדולות.
מתנצלים על עצם קיומם
בפחד השנים החולפות
אנשים יפים של אור כוכבים
האהבה שלי חזקה יותר.
הוא מקלל במקום בו הוא צריך לברך
יצר ההסוואה רושף ביטחון עצמי
להיות ולא להראות
האדמה יציבה למגע האור. |
|
|
זה מזכיר לי את
מילותיה
האחרונות של
סבתי זכרונה
לברכה...
"נכדי האהוב,
מדוע אתה חונק
אותי?"
זוזו לסטרי,
נכדה של סבתו,
מעלה זכרונות
וגירה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.