לאחרונה אני שואלת את אלוקים
למה החיים כל כך קשים?
כמה כאב
כמה צער
ועוד אובדן של מישהו יקר
שוב ההרגשה של הסכין החדה כתער
שננעצת בתוך הלב.
שוב הרגש המצמרר והכואב.
המחשבות רצות בראש ללא מנוח
אתה מרגיש עייף וכבר אין לך כוח.
ההתמודדות עם המציאות
יכולה להיות אכזרית לפעמים ומתישה.
אבל בעולם הזה אין אף פעם מנוחה
תמיד יש עוד מכשולים ועוד נפילות
נראה שהצרות רק הולכות ומתרבות
אבל תמיד צריך לזכור
ששם למעלה יושב לו אלוקים
ומחליט מי למוות ומי לחיים
מי העצוב ומי המאושר
מי השמח ומי הממורמר
מי המצליח ומי בלי המזל
מי העשיר ומי הדל.
לכל אחד יש תפקיד למלא
וברגע שנגמר המשחק
למעלה הוא עולה
ומחזיר את נשמתו לבורא
ועכשיו הנה הגיע הרגע שבו
הוא יכול סופסוף לנוח. לתמיד.