הכל חרא וכלום לא השתנה,
עובדים עלייך
כשעינייך פתוחות לרווחה,
צוחקים עליך
כשאת על הרצפה
ואת מנסה להבין איפה טעית,
למה מעדת,
בגלל מי את בוכה.

את מנסה לקלוט את הדברים שרצים מסביבך,
מי האנשים שמדברים אלייך
ובכלל,
מה הם אומרים.

את מתחילה לחשוב שזו לא את,
שזה האלכוהול
שזורם ברמות מטורפות בדם,
וקולטת שהלילה
בכלל לא שתית.

את מתרוממת ומנקה את עצמך,
נעמדת שלובת ידיים,
רואה אורות מעומעמים,
שומעת קולות
של אנשים מאושרים.

ואז זה קורה.
הוא מתקרב,
את מחייכת.
הוא צוחק,
את מהופנטת,
הוא משחק.

ואז את נשברת,
הוא נעלם
ואת נזכרת,
הוא לא קיים.