בנות התדר נושבות באזניים
תוויות רכות של אהבה
מבעד לסדר הדברים לבוא
השכנתי את מסד חיי.
האש כבויה בנפשות האנשים
נחשים שחורים של אפילה
מכסים את חלל הכוכבים
האור זר למגע עיניי.
סוסים רדומים בחשיכה
עיניהם יורקות את צל השנים
הדם בעורקיהם מפעם
פסיעות קצובות של דרך.
לחש הגבעות קורא לי ממעמקיו
להושיע את כל מה שנגעו עיניי
הייתי אז מעבר לחלל ההכרה
הרוח לא נשבה מנגד. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.