הציטוט הבא,שפותח את הפנקס הקטנטן שלי(אותו התחלתי בתקופה בה
הדף יוצר שלי נוטרל באכזריות שאינה משתמעת לשני פנים, ראה ערך:
"still. my very own stage") הוא מתוך הודעה בפורום 'gogay' בה
ציטטה מישהי את המייל ששלחה לה מנהלת בי"הס(בו היא לומדת
לתעודת מקצוע)לאחר שהבריזה כחודש מהלימודים ולא ענתה להם
לטלפונים...
מאוד נגע לנקודה שמתוכה התחלתי לכתוב כאן(בפנקס:) -
סוף 2007, תחילת 2008, התחלה חדשה אליה יצאתי מתוך הריסות חיי
הקודמים, יצאתי עם דבר אחד החשוב מכולם, הבנת יסוד חיי. שאינו
מתפרק. מהות החיים שאני רוצה.

"יש ספר שנקרא: 'כשהדברים מתפרקים', חוכמה בודהיסטית, אם אני
לא טועה. הרעיון - רק כשהכל מסביבנו מתפרק ומתפרק נגיע לדבר
האחד שאינו מתפרק וזוהי המהות שלנו.
אז את, כנראה, החלטת לצאת למסע של פרוק והתפרקות.

אני מאחלת לך שאכן המהות שתמצאי תהיה חזקה ויציבה כדי לבנות
עליה את היסוד לחייך. לחיים שאת רוצה בהם.

..דברי, דברי עם נפשך ועם נשמתך, דברי עם גופך ועם תבונתך,
דברי עם עקשותך.

אבל דברי את דברך, כי ההעלמות כמו מוות בחיים, וההתעלמות, כמו
גסיסה אכזרית."