השמיים, מלאים בתכשיטים שנוצצים רק בשבילך, אתה יודע את זה
אתה מרגיש את זה, אבל אתה לא מבין, אתה לא מבין איך בתוך כל
השלמות הזאת אנחנו נוצרנו כאילו כדי לכער את כל היופי כאילו
כדי להוכיח ששום דבר אינו מושלם אפילו לא התמונה הגדולה של
הטבע, אם אלוהים בכבודו ובעצמו החליט לא לסיים דברים שהוא
התחיל אז למה שאנחנו, אפר מן האדמה נסיים משהו שאנו התחלנו? אם
הכל יכול בחר שלא ל-ה-ש-ל-י-ם את יצירותיו אז למה שאנו כן
נתאמץ בשביל להשלים כל דבר שהוא?

מתסכל אה? המחשבות האלו מתרוצצות לך בראש כבר יותר מדיי זמן
ובכלל, כל המחשבות שחולפות בראשך בזמן האחרון שוות ערך לכאב
ראש בבוקר אחרי לילה של שתייה באיזה פאב. אז כן נמאס לך, נמאס
לך שכשאתה יושב על ההר מול ים מרהיב ביופיו ומסתכל על השקיעה
מהנקודה הכי טובה שתוכל אי פעם לראות אותה והרוח מלטפת אותך
בעדינות כשאתה יודע שבאותו הזמן היא מלטפת עוד טריליוני אנשים
שברגע זה ממש אבל ממש לא מרגישים אותה כי הם עסוקים מדיי
בלחשוב על מי הם דורכים היום כדי להרוויח עוד כמה שקלים לכיס
הרחב שלהם שתמיד משום מה יש בו מקום לעוד ועוד ועוד,

ובלילה כשאתה שוכב על הדשא ומביט לשמיים על מיליוני כוכבים
וצורות מנסה לחבר אותיות בדימיונך מישהו במקום אחר נשכב על
המיטה מזיין איזו זונה... היא בטח נשואה ואולי יש לה כמה ילדים
את מי בכלל מעניינים כמה כוכבים היא רוצה כסף, אולי כמה
תכשיטים..אולי הוא קצת מבוגר אבל לא אכפת לה להקריב כמה שנים
או את בעלה והילדים..הנה... רואה? היא כבר שכחה איך הם נראים.

תבין, לא משנה כמה תנסה לא תצליח, אי אפשר לברוח מכאן אתה לא
מבין? אתה אסיר, מותר לך להסתכל אבל לדעת שאתה לא שייך מותר לך
לחלום ולדמיין אבל לדעת שלעולם לא תקבל, מותר לך לחשוב ולהגיד
כל מה שרק עולה ברוחך אבל בתנאי שזה יהיה מקובל על כל השאר, כן
מותר לך לשאוף להשיג ולרצות דברים אבל בסוף לקבל רק אכזבה אם
תנסה לברוח זה יהיה כמו לעוף אבל עם כנפיים שבורות אם תנסה
ללכת הרי שזה יהיה ממש כמו ללכת על רגליים שבורות, אם בכלל.

אתה אסיר בגהינום, כאן זה לא כלא רגיל פה אין אסור, כאן המושלם
הוא רק הנוף והוא מושלם רק מרחוק, אם תתקרב יותר מידיי אתה
עלול להיפגע, מי הים מלוחים ושורפים ואם תיתקע ביום סוער הם לא
יחזירו אותך לחוף, ובשמיים אם רק תנסה להגיע אתה עלול ליפול
וכן זאת דרך ארוכה מאוד עד למטה ובכלל הכוכבים, התכשיטים
שנוצצים כל לילה בשמיים, שם..אין אויר בשביל לחיות והם בכלל לא
נוצצים מקרוב... ולשמש, אווו, רק תנסה להתקרב אל השמש גם בזמן
השקיעה היפה ביותר היא תאכל אותך בלי מאמץ.

אתה אסיר ובכלא כמו בכלא בשביל בונוסים צריך לעבוד קשה, אתה
יודע, הטוב לא גר כאן זה לא האזור שלו לפעמיים הוא חולף
לפעמיים הוא נוגע, אתה יכול לקוות..מותר לך, תקווה, אולי יום
אחד הטוב יחלוף על ידך אולי הוא אפילו יגע בך, גם אם לכמה
רגעים אפילו הקטנים ביותר רק בשביל להרגיש מזה להיות חופשי רק
לכמה רגעים להיות מושלם.


ים, כוכבים, שמיים, שמש..........כן זה מושלם

אבל מרחוק רק מרחוק.