הוא קם בבוקר, אבל לא ישן
השנים שלו חלפו, לא יודע לאן
הוא מביט מהחלון, ומבטיח
מנדל -
שלא אכפת לו שוב לחזור
לרכבת
אפילו אם זה קצת נורא
מוזר
כי מנדל לא זוכר שום דבר
אולי
קצת
את הצבע האפור של העשן
כמה מספרים
ופנים
האנשים הרחוקים
ואיפה השנים ההן
הוא מבטיח לעצמו
שיחזור לרכבת
שלקחה אותו מהחיים שלו
אל השנים ההן
הוא רוצה לחזור אל השנים שלקחו ממנו
אבל לא יכול.
מנדל -
כמה שהוא קטן
כבר ילד מבוגר.
גם אני זוכרת את השנים ההן. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.