מחויבות, אתה אומר. משום שאני איתך, זה אומר שאינני מרשה לעצמי
לעשות כרצוני: מתאפקת, מכריחה את עצמי לא להמשך לגברים אחרים.
שומרת אמונים, בקיצור. זאת הסיבה, אתה טוען. טוען וטועה,
אדוני. אינך מכיר אותי מספיק, אם זוהי דעתך. מחויבות היא ממש
לא הדבר שיעצור בעדי. למשל נישואין. מה יכול להיות יותר מחייב
מזה? ועדיין, בהיותי נשואה, בעלי נבגד לאורך שלוש שנים, בלי
לדעת על כך כמובן. כי זה מה שרציתי: לקבל חיבוק במקום מכות,
לשמוע דיבור עדין במקום צעקות, לעשות סקס ולהרגיש תשוקה במקום
אדישות. אם לא לקבל אהבה, אז לפחות את האשליה שלה. עשיתי
כדעתי, ושום מחויבות לא מנעה ממני ליהנות.  

   אבל איתך זה משהו אחר. אין בינינו כל מחויבות. אין שום דבר
שקושר אותך אליי או אותי אליך בכוח. כל אחד מאיתנו חופשי
בבחירתו. אני יודעת שאתה יכול לעזוב אותי מתי שתרצה. ואני
יודעת שגם ביכולתי לעשות את אותו הדבר בכל רגע. ובכל זאת אינני
עושה כך. נשארת איתך כי זה מה שבחרתי, זה המצב שטוב לי בו, זה
הדבר שאני חושבת לנכון לי. אני איתך לא בגלל שאין לי לאן ללכת,
אלא מפני שאני לא צריכה אף גבר מלבדך.

   צורך. כן, זאת המילה. אני פשוט לא מרגישה צורך לקיים יחסים
עם מישהו אחר כדי להרגיש טוב בחיים. הצורך שלי הוא בלהיות
חופשית ולחיות את חיי בכיף. והקשר הקליל, הנחמד והבלתי מחייב
איתך בהחלט עונה על הצורך הזה שלי, פשוט מאד. הרי ככה זה
בחיים: כל דבר גאוני הוא פשוט.