[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







קיילב פנורד
/ Let it snow

It's in the pre-dawn glow that I'm finally walking home.

Yesterday's snowstorm is still relishing it's victory all
over the city's sidewalks, roads and buildings and I'm
delighted to find a fresh shower of flakey looking troops
lightly joining the battlefield, delight short lived thanks
to the biting cold, my ears after a block are painfully
gnawed, but I don't care, my mind, my thoughts are
elsewhere, in another random voyage to the endlessness.

So far gone I was that only at the avenue I noticed that I'd
just walked through a completely deserted Manhattan block, a
marvelous event by all accounts, with only the sound of my
footsteps and no one but me to hear it, my lonesome presence
joined by a jogger on Avenue A. Nice, round, luscious ass,
bouncing sideways forth and back in glorious synchronization
with her nice, round, luscious iPod. I wish I had her
(conviction).

Now there's traffic, the monster's blood circulation,
without which vital organs like New Jersey will wither and
die, but traffic's slow like I would be if I'd just woke up
instead of now going to sleep, trickling up and down the
veins to fuel the many brains, the many muscles and not a
single fucking heart.

In the vale of a dying winter night the big, dormant dragon
of lore is stretching it's many shades of asphalt, concrete
and barbed wire gray, littered with specks of brick red and
bright orange light posts, blinking at the brightening
silver canopy, lazily shaking snow and people into
movement.

Like people, snowflakes are each a unique, one of a kind
creation. Like snowflakes, unless observed with a
microscope, people all look alike from a distance, and wont
even the most devoted scientist be bored enough to study
more than, say, a hundred snowflakes? Like people,
snowflakes too may sting a little when confronted on an
early Saturday morning. Like snowflakes, on almost any given
day, in all but the harshest of weathers, the sting of
people on your face and their constant flurry all around you
is absolutely fucking magical.

I think the frozen snow is beginning to thaw.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
רק מי שהוא
גזעני
יכול לקרוא
למישהו גזעני
רק מפני שהוא
גזעני...



אופטימיות
קוסמית


תרומה לבמה




בבמה מאז 22/8/08 22:03
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
קיילב פנורד

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה