שכאן המועקה עודה חובשת את הדעת
ביבשת אחרת
דב אדום קרא לשבט להביט לאוויר
השקוף
לשמש
הנופלת וננעצת על קוצה של נוצה
ונוזלת נהר בזלת
ומתקשה במקשה אחת
לצלע הר

הזמן זכר אותם פולח וחד
עוד שבט נכחד
ועוד פסגת עד בין הגעשים
מבעבעת רחשים
תרנגול בר אחרון קרא לעבר השמיים

זואולוגים חיפשו אותו שנתיים
לשמר קולו
בשמורה

בשלולית עזובה צב הביצה
החכים מראש לשאת ביתו על גב
ועזב
לעת חשיכה

בשוך הרעמים בין הברקים
כתבו בנוצה את דברי הימים
העצים והקוצים

אם הדרך אמרה למדורה
דברים
על חידה לא פתורה
במקטרת לחשים
בריקוד המתים
בהברה אחת ברורה
בשפת הרוחות
המהלכות רפאים בין הרים
שהגולגולת עודה תקועה על מקלות בעמקים
מדברת תעתועים עם רוחות הרפאים

מישהו עוד יראה אותה
כיצד שחה מלמולים הדעת לעת הלא נודעת

על משטר וסדר אמרה פעם אם הדרך
לערים הסמויות מהעין ולכפרים שנותר בהם אין
שם
מצוי הריק
וגבול ההיכן שמתחיל האוויר להעיק
מי צריכים מגננת צריחים וחומות
ומאהלים עטויים בראשם נוצות
שאמרו אנשי העפר תדיר לבני העיר:
כפר אל ראש ההר
להעתיק אפשר
אבל באר תישאר היכן שתחפר
גם אם עיר שלמה תכחד
גל-עד על פיר הדברים
תאפר שארית עשן

הזמן הזה ישן על צידו
מגחך ואדיש
ראה הכל בצדודיתו
דברים שהעבר הפך בהם ונבר
שהמציא תוכם וסחט אגמים
תלה על חבל מים הדק באטבים
וייבש
סכם בפתגמים וחבש פצעים
מגומגמים
בתולדות העמים הנעלמים
בספר דברי הנכחדים
ואלה השורדים
ואוחזים בזיזים