ילדתי
הזמן מערסל
וגם חובט
יש פעמים לתת לאמת
שתתפורר מאליה
בתוך ערימות השקרים
והלילות הקרים
ותגלוש מהרים
לים הגדול
ותצלול מעמקים לעבר תהומות הנשייה
מבלי שנדע עד תום
את פשר מחוזות
זו המעשייה
כיצד חובטת הלומות
בחלומות האמת
ובאמונות
ובאה
תהודות בריקמת הרקות
מבלי שנדרוש לה שיניים חורקות
מבלי שנזמין לה עד דובר חלקלקות

ונדרשות מהלומות מכות פולשות במקוש
עד מתפצחות
ידיעותיה
ילדתי
לא תמיד יעיד הפטיש
על קורותיה
יש להניחה
ברעד ידיעותיה

עמוק בסוד מנוחת
חיבוטי המת והרגע השקט בו היא תתכלה
עד שתחפוץ תעלה ותגלה
ותתגלף ותתרצה להתעטף בטוהר ובתמימות
ותצא לאור מעמימות

בזו העת בה
את בוכה
ורוקעת ברגלים כעסים
לא כול אמת מצמיחה
ומזליפה אגלי רסיסים של חיים
ויוצקת על ידיים מים מפכים

יש אמת זקופה ויציבה
שתמית באבחה אחת
ותחדל לקיים גם את התם
שבאדם

ילדתי
הנחי לנבירה הזו
אין בה זרעים
והדברים אינם נעים מתהווים בין טובים לרעים בלבד

החרשי האזיני לדממה

לא כול אדמה תחפון שורשים
יש רגבים קשים
ולא יעלו בה צמחים
ולו שרכים

תני שאלה ותהייה
אמרי איכה
הייתה
תני לספק
להספג
הניחי אהבה
מחילה
עוד תראי תלבלב
ותעלה מזו הסליחה
לתפארת
הפריחה