בעתותיי כי נדרתי ונדדתי
לא אכביר בצופן אופן חלקלקות דפנות הפיר
ולא טיח להבטיח כיסוי הולם
או להטיח במיסוך הדברים
ולו דק להניח

מה היה כאן קודם
משכי פרקים או שפתון על אודם הורד
ואחיו המלבין

הקצר אמרתי יהלום, גם בצר לי
גם מבהיק למרחוק
ומבהיר תוכן או פיר

כנבצר מדעתי לדעת
כי כיצד הקצת עוד נותר ברעד
פועם גל מגנט מתוך שאריות אבן
קדמון מבטן; הד גלים סמוי עודו עונד
מעובי עור ונשל היבשת הדוחסת;
יורה מלוע רעש
מנסרת מלטשת לקיסר הרוח
את מה שסר חינו מברקת

לו חלום יעלה מבוצר לחומת סיוט;
לא יעיר
גם לא תרדמת עיר שאננה
לו יאחר, לו יעטה פן אחר.

קשים הלחשים המתפשטים
מאבן אל אבן בצופן מגנט תנודות ההד

הותרתי מראה ומבתר חלקיו למשניות
משנן מאכלת לפיפיות
על הנתחים שנותרו מהר וצלעותיו
ופצע לועותיו
כזה שקראו לו המוריה
לאורייתא

בזה הרגע המוותר
שאינו פוסח פתאומיותו
שלא יודע למי ייאסף;
לאור ירח;
או לאור הדברים הנצברים.
שנעורים המרכיבים זעירים
דווקא
כאבקה הנדחסת לקדמוניותה
ודורסת אחריתה
ודורשת מחזור ראשיתה

ונקשרים הזמנים שרוך פרפר
לשפת עור נעליים בלויות

לא מהגדולות והנצורות
שאיתם לרוב נישאים ועפים

זה מספיק ללכת מוגנים
מהרגלים עד עור הקרקפת

עד שנצבעים פתיתי יום
בוורוד מדרס דמדומים
של רקפת נרמסת גם שהיא
אינה נכלמת ומתביישת
מעזות נחושת המצח
נופלת עלי מכתרת וחרבה
קוטמת
וגבעולה לפינה בעולה חשוכה

לחום לילה שחזית פניו מטה
וראשו מעלה, יורק מקפיא ימי פומפאי
על העצמות והתעצומות לחיות
נגד להט הסחף ותובנת פתע
חסרת סיכוי בנגע הרגע
הפתאומי; כגורל להיות אתר
נחפר,מבוקר
לכל תייר