המן לא ירד בזמן
כאן המקום היה צר מלהכיל את מעט הדעת
שעוד נותרה בעד

רעד הצעד הפיל אותנו אפיים
על לוחות הלב המתקשחים

חרב ויבש היה שיחים מתגלגלים ברוח
צעדנו הלכנו צעקנו
בצענו לחמנו על לוח אבן
מתפורר

ושתקנו ברווח הרוח
ושחקנו את הנפש לדעת מכוח
הקיים

שעל קדימה
שניים לאחור
כול שהיה מגבעות החול
צר היה על הדעת
ומובלעות על התבונות
פתחנו פער בין רחש הקול
וחריקת השער ההולך וסוגר
אחר
הצער

באחרית נותר לנו בגד קרוע לגופנו
הנחנו אותו מנחה על עץ הדעת
ברעד הקור
הותרנו לרוח החיים
את המתים
שהיו רבים בינינו

ונותרנו
מוותרים ועוד תרים
אחר פתחי המצרים
עץ אחד עוד הטיל צל על פנינו

לוע התימהון פער תהייתו
על תולדות החיים
ולולאות המתים


ככלות הכול ובין היתר
עוד שיעור אחד של דעת
היה עזוב בגבנו

מידה נוספת של קיבולת חסרת תוחלת
נותרה נטושה בין לחישה
ונקישה על עץ מהדהדת ריקה
מתוך אמונה תפלה עולה
על רקע שקיעת הדופק
מעיקה דקה ועוד דקה
נופלת בשעון החול
ונוטפת מבעד לרקה
לקול התדר

מאופק לאופק

ואין חובק עוד
או מנמק  

גם כמה  דלף וזרם הזמן
מאז
מעולם לא ספרנו.