אייל דוב רוט / שירו של חייט עגום |
מאז שהחלטת לפרום את שמלת המשי ההדוקה שתפרתי לך בתפר מכונה.
המחוך שארגתי מסיבי פשתן לבנים.
מונח עכשיו פרוש על מיטתי,
וכתמים של תוגה מכתימים בו את מתווה גופך,
שנותר שקוע בו כאילו ביקרת בו לפני רגעים מספר.
את האבזמים הכבדים שרכסתי לך
בלילות חסרי שינה של נהי ועילוסין
הותרת על רצפת הבטון הקרה
עליה שוב אני מתהלך בעוד שהיא מותירה בי צלקות שמאחרות להגליד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|