את תיקחי את כל חוטי הצמר שמפוזרים על הרצפה ותסרגי.
אני בתורי אנסה שלא לצעוק חזק מדי ולא לפרום את החוטים
אפילו אם ידיי יגרדו.
אשב בפינת החדר ואביט בהערצה
בידיים ובמסרגות שמצליבות את החוטים,
וממלאות את החלל המפלצתי של החדר הזה בינינו,
יש אותי ואז אוויר ועוד אוויר בעיקר.

אנחנו נחליף מבטים ואת תבואי ותניחי יד על ראשי,
אני ארכין את הראש ואניח אותו על ברכיי.
ואומר לך לשוב ולסרוג.
כשיבוא הלילה יהיה לנו קר מדי ועלולים אנו לקפוא.

בחלל הגדול הזה יתפח לו מין צעיף שמיכה כובע גרב.

את סורגת הכל.
אשה שגרה בבית מצמר
ואוכלת ירקות רקומים.

ושידייך יתעייפו, אני אקח אותך לישון,
ואת המסרגות אני אניח לצד המיטה,
למקרה שבלילה תצטרכי לרקום לנו אוויר,
או הסברים מספקים,
לסיבה שבגינה את סובלת את חברתי.