כל מה שאמרת
לא יוצא לי מהראש,
זה כמו לתפוס את הלב
ואז לתלוש,
זה הכל באוויר,
איך אתה לא רואה
את מה שיש בינינו.

זורק מבט ואז הולך,
נכנס ללב ואז דורך,
אומר אוהב - אתן הכל הכל בשבילך,
וביום בהיר עוזב הכל,
משאיר מאחוריך את האתמול,
אומר אולי תבוא אחרת במקומך,
אז תתרחקי - זה לטובתך...

בחוץ הים שקט בפנים גלים גבוהים,
אתה שוכח מה היה לשנינו,
כל הזיכרונות אתה זורק,
אומר אוהב ואז שותק,
מבול כבד יורד עלינו...

ואצלי הכל קורס,
בחוץ זה קיץ ובפנים מבול,
איך זה שאתה דורך,
הכל הורס רק כי אין בך כוח...

אין בי מנוחה,
ולפעמים רוצה לשנוא אותך,
אולי זה טוב אולי זה רע,
ומי אמר שהכל לטובה.

בחוץ הים שקט בפנים גלים גבוהים,
אתה שוכח מה היה לשנינו,
כל הזיכרונות אתה זורק,
אומר אוהב ואז שותק,
מבול כבד יורד עלינו...

בחוץ פריחה בפנים נובל,
וזה הפחד שמאיים,
אבל הבטחת לקיים,
אז מה גרם לך לברוח?
תן לי שוב לפרוח.