שני ריחות בין סדיניי חבוקים,
מתגנבים בעורמה לנחיריים,
שני ריחות לעורר חשקים,
של ידיד ושל מאהב.

כבר זמן מה להחליף מצעים
בבקרים האשה מזכירה לי,
אך השניים בברית מפתים
בליחשוש שחומק בין ערביים,
כשיר ערש לאזני הם נושפים:
"השאר אותנו בינתיים".

והייתי רוחץ בהם את הלילה,
איזו רוח חורפית עוטף,
מחביא בם את כל השמיים
בעצימת עיניים פשוטה.

שני ריחות בין ידיי מתנדפים,
מלטפים מן הכר את הלחי,
לאט בריקוד מפנים
חלימה בהקיץ מגוחכת.
ושלווה בשנתי מותירים
בלי ידיד ובלי מאהב.